מרחב מבואות יפו הומשג במסגרת תכנית המדיניות (2005) כ”חור השחור” אך למעשה מעולם לא היה כזה; זהו סְפָר עירוני בתפר שבין תל אביב ליפו, הכולל מכלול מגוון של יחידות עירוניות המציגות מורשת עירונית עניפה, במגוון טיפולוגיות בניה ושימושים, קהילות ונרטיבים היסטוריים. למן תקופת המנדט תוכנן האזור כאזור תעשיה ומלאכה זעירה, אולם במרוצת השנים דעך, נעזב ושקע. מדיניות התכנון שנוסחה במסגרת תכנית המדיניות, התבססה על הנחת יסוד לפיה שימושי התעסוקה דינם להתייתר, ולכל הפחות להעתיק את מקומם אל מחוץ לגרעין המטרופולין. למעשה, הרקמה העירונית התוססת והמעורבת שניסחו מתכנני תכנית המדיניות ותכנית המתאר העירונית (2017) נתנה עדיפות הלכה למעשה מגורים בבניה רוויה, מסחר ותעסוקה נקייה במשורה.

מדיניות זו נחלה הצלחות רבות, אולם נדמה כי חולשתה העיקרית עודנה באי יכולתה לממש את מדיניות עירוב השימושים הרצויה. היא חסרה את כלי התכנון שיענו על הרצון לשמור את אופיו ההטרוגני של המרחב, לקדם במרחב תעסוקה ומגורים בהישג יד ובעיקר – להתמודד עם כניסתם של כוחות יצרניים מסוג חדש ולתת מענה הולם לצרכיהם. התבססותה במרחב של אקוסיסטמה יצרנית/יצירתית מתבטאת בכניסתם של סוכנים חדשים, ובקשרים שהם מקיימים עם מוסדות וסוכנים קיימים, והיא מהווה הזדמנות לבחינה מחודשת של מדיניות התכנון.

עדכון תכנית המדיניות הקיימת נדרש להתמודד עם מרבית האתגרים שניסחה תכנית המדיניות הנוכחית: הערכת סיכונים ומטרדים והתמודדות עימם, עיבוי מערך המגורים, מתן תמריצים כלכליים וחיזוק הממשקים עם היחידות העירוניות הסמוכות. נקודת המבט החדשה מוסיפה לכך בחינה והערכה מחדש של המגזרים היצירתיים והיצרניים, הסוכנים המרכיבים את הרשת של האקוסיסטמה החדשה. כלי התכנון המוצעים נסמכים על תחומי מדיניות ציבוריות, קיימות כלכלית והטרוגניות של המרחב. התכנית מציעה בין היתר פרשנות מחודשת לעירוב השימושים הרצוי, ופורשת מערך יעודים חדש המתייחס למאפייני הכלכלה היצרנית/יצירתית. בינהם ניתן לציין את המרחבגמיש FlexSpace – מרחב בנוי המאפשר שימושים משתנים הניתנים להתאמה באופן מהיר וגמיש. כל אלה שואפים לנסח מדיניות מוכוונת יצירה ויצרנות, שבכוחה לבסס את מרחב מבואות יפו כרובע יחיד מסוגו בעל חשיבות מכרעת במערך העירוני והמטרופוליני.

בשיתוף עם אדריכל עידן לדרמן