אדריכלות מבוססת זמן היא מסגרת תכנונית הרואה בזמן מרכיב יסודי בעיצוב המרחב. במקום לתכנן שימוש יחיד, קבוע וסטטי, גישה זו מתייחסת למרחב הבנוי והפתוח כמערכת דינמית, הפועלת באופן שונה לאורך שעות היום, ימות השבוע ועונות השנה.

מטרת התפיסה היא למקסם את השימוש במרחבים בנויים ופתוחים באמצעות שילוב זמני של שימושים משלימים. היא עושה זאת באמצעות תכנון גמיש ומודולרי, ויצירת חללים רב תכליתיים המסוגלים להתאים את עצמם לצרכים משתנים לאורך זמן.

התכנון נשען על מערכות מידע וכלים דיגיטליים המאפשרים מיפוי של מבנים ומרחבים, ניתוח של שעות פעילות ושיעורי תפוסה, גיבוש פרוגרמה דינמית למיקסום השימושים בתאי שטח מוגבלים במטרה ליצור הלימה בין התכנון הפיזי לבין אופן השימוש בפועל. ניתוח זה מאפשר לשלב שימושים משלימים כבר בתהליך התכנון, וליצור מערכת עירונית גמישה המגיבה לצרכים משתנים. לקריאת תיאור נוסף של התפיסה והיישומים.